<h1>כל בו סימן קי"ח</h1>
<h2>דף מב.</h2>
שלשה דברים נאמרו בכותח. מטמטם את הלב ומסמא העינים ומכחיש את הגוף.
<h2>דף מט:</h2>
ששה דברים נאמרו בעם הארץ. אין מוסרין לו עדות ואין לוקחין ממנו עדות ואין מתלוין עמו בדרך ואין מגלין לו הסוד ואין מכריזין על אבידתו ואין עושין אותו אפוטרופוס על היתומים ולא על קופה של צדקה.
<h2>דף נד.</h2>
עשרה דברים נבראו [בע"ש] בין השמשות המן והבאר והקשת ועמוד האש והכתב והמכתב והלוחות ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. וי"א אף המזיקין וקברו של משה ואילו של יצחק והשמיר. וי"א אף הצבת ופי האתון.
שבעה דברים נבראו קודם בריאת עולם. תורה גן עדן גיהנם ושמו של משיח וכסא הכבוד ובית המקדש ותשובה. תורה מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. גן עדן דכתיב ויטע [ה'] אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה. שמו של משיח דכתיב לפני שמש ינון שמו. כסא הכבוד דכתיב כסא כבוד מרום מראשון. תשובה דכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. בית המקדש דכתיב מקדש ה' כוננו ידיך.
<h2>דף קיא.</h2>
חמשה דברים אין אדם רשאי להתהלך בהן. שנים הולכין ודקל ביניהם והישן על דקל יחידי והנפנה בין דקל לכותל והמוציא מים ברשות הרבים ועובר עליהן והשותה מים מגולין.
<h2>דף קיב.</h2>
ששה דברי' צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחאי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו רבי למדני תורה אמר לו איני מלמדך ואם אני מלמדך סוף אתה נמסר למלכו' אמר לו כשם שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק אמר לו ומי בסכנה [א"ל] העגל. פתח ולמדו אמר לו אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול. ואם בקשת ללמוד בנך תורה למדהו מספר מוגה. ואל תבשל בקדרה שבשל בה חברך. ואל תכנס לעיר ולא לביתך פתאם. ואם בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו. ששה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואל תשב בגובהה של עיר ותשנה. ואל תגביה פתחך יותר על פתחו של חברך ואל תעבור בפני בית הכנסת כשהצבור מתפללין ואל תמנע מנעלים מרגליך לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. הוי משכים לאכול בחמה מפני החמה ובחורף מפני הצינה.
<h2>דף קיב:</h2>
ששה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו כשבא ליפטר מן העולם. אל תדור עם אדם רע לפי שאומרים אוי לרשע אוי לשכנו. ואל תשב במטה ארמית משום מעשה שהיה. ואל תשב בעיר שראשה תלמיד חכם. ואל תעמוד בפני השור כשהוא עולה מן היאור לפי שהשטן מרקד בין קרניו. ואל תבריח מן המכס שאתה מאבד את כלו. ואל תצא לדרך בערבי שבתות וימים טובים ובלילי רביעיות ובמוצאי החג לפי שאגרת בת מחלת יוצאה באחד עשר רבבות מלאכי חבלה ולא ידעי' באי זה שעה ומשום רבי עקיבא אמרו שכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל.
ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו. היושב בצלו של מת והעומד ערום לפני הנר והמכבה את הנר בפיו הרי זה נכפה והמשמש מטתו בפני הנר יוצאין ממנו בנים כעורים (כפופים) [ונכפין].
חמשה דברים העושה אותן דמו בראשו. (ההולך) [הלן] לבית הקברות. והיוצא יחידי בלילה. והנכנס לביתו או לבית אחרים פתאום. והמקיז דם ומשמש מטתו. והנזקק עם אשתו ביום ואינו מאפיל.
<h2>דף קיג.</h2>
ארבעה דברי' מעיד עליהן הקב"ה הוא בעצמו בכל יום. על רווק הדר בכרך ולא טעם טעם חטא מימיו. ועל עני שמצא אבידה ומחזירה לבעליה. ועל דיין שדן דין אמת לאמתו. והבודל ממשפחה שקורין עליה ערעור.
שלשה נוחלין העולם הזה והעולם הבא הדר בארץ ישראל. והמגדל בניו לתלמוד תורה. והמבדיל על היין במוצאי שבת.
<h2>דף קיג:</h2>
שלשה הקדוש ברוך הוא אוהב אותם מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שמעביר על מדותיו.
שלשה אין להם מחילה. המתרעם על מדותיו. והמדבר אחד בפה ואחד בלב. והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי.
חמשה אין הדעת סובלתן. דל גאה זקן מנאף עשיר גנב ופרנס מתגאה על הצבור חנם והמגרש את אשתו שנים ושלשה פעמים ומחזירה.
שבעה דברים הם מנודים לשמים. מי שאין לו מזוזה בביתו ומי שאין לו ציצית בבגדו ומי שאין לו תפילין בראשו ובזרועו ומי שאינו מתעסק במצוה ומי שאין לו אשה ומי שאין לו בנים ומי שיש לו בנים ואינו מגדלן לתלמוד תורה.
